ביתן הקרמיקה משמש כמרחב סימבולי המייצג את הקשר ההדוק בין אדם לאדמה. קשר זה בא לידי ביטוי במגוון סיפורי בריאה קדומים, שבהם מתואר האדם הראשון שנברא מעפר. בהקשר זה ממלא דימוי המְכל הקרמי תפקיד מרכזי: בין שהוא שלם או שבור ובין שהוא שימושי או אלגורי, הוא משמש לא אחת לייצוג הגוף האנושי, בבחינת כלי קיבול לנפשו או לנשמתו של האדם במהלך חייו או לאחר מותו, ומהווה כר פורה לשלל נרטיבים.


עציצי פלסטיק רדי-מייד; חיתוך, הרכבה
צילום: אלעד שריג
פיטָס, עבודתה של סיון שפנר, ממוקמת בין כלי חרס קדומים בביתן הקרמיקה, שעיצובה מתחזה לכלי אגירה טיפוסי מהסוג שהיה נפוץ בימי קדם באגן הים התיכון. החומר הפלסטי שממנו עשוי המכל צבוע בצבע דומה לטרקוטה שממנה נוצרו הכלים הקדומים. הצבתו של חפץ מפלסטיק בסביבה מוזיאלית, המעלה על נס חפצים מקוריים, מדגישה את קיומה של תרבות השעתוק המרחיקה אותנו מהחפץ. באמצעות תעתוע חומרי, שפנר מבקשת לבחון את הפער שבין מקור להעתק, בין חומר טבעי למלאכותי, בין עבודת יד לייצור תעשייתי – כמו גם את ההשלכות של פערים אלה על עתידנו.

מיצב וידאו: אנימציה, לופ, סאונד
במיצב הווידאו הרב־ערוצי 6,000 שנות אמנות בארץ ישראל מתחילות איתי, רות פתיר מנפישה חפצים המופיעים בדפי ספר הארכאולוגיה האיקוני "6,000 שנות אמנות בארץ ישראל". אלו כוללים כלי נסך מיוחד במינו המעוצב בדמות אישה וגביע אריה פולחני מתל קסילה, ואת ארונות הקבורה דמויי האדם מדיר אל בלח, שמוצגים בביתן הקרמיקה. העבודה מתיקה את המוצגים מקיומם הדומם להווה החי, וזאת באמצעות טכנולוגיה דיגיטלית והקלטות של מחוות פנים, ההופכות לכלי עוצמתי בידיה של פתיר. בעבודתה זו היא מתייחסת באופן סאטירי להתנהגויות שונות, כגון שריקות בוז ואיומים כאמירה על פוליטיקה מגדרית וגבריות רעילה, תוך כדי קריאת תיגר על נורמות חברתיות שהמשיכו להתקיים לאורך ההיסטוריה.

גבס, עץ, ברזל, ספוג; טכניקה מעורבת
באדיבות האמן וגלריה שלוש לאמנות עכשווית, תל אביב
צילום: אלעד שריג
הסדרה עידן העבד של אמיר נוה מהווה פרשנות אישית של המצב האנושי וההשפעות העמוקות של המגפה האחרונה, תוך כדי עיסוק בשאלות כמו שעבוד, שיבוש השגרה וכוחם המתמיר של אירועים אפוקליפטיים. בעבודה סטנלי מתעורר סטנלי הוא יצור בראשיתי היברידי גדול ממדים, הכלאה של אדם וחיה בעל חומריות גולמית, עשויה מחומרים מלאכותיים וטבעיים כאחד. דמותו הניֵעורה משינה מייצגת את היציאה האנושית מפסיביות, וכניעה לעבר הכרה בכך שבחירות ופעולות עלולות להסתיים בהרס ובחורבן.

מיצב סאונד מותאם-חלל, בית ישראלי, ביתן הקרמיקה
צילום: אלעד שריג
מושג הזיכרון מיוצג לעיתים קרובות כמְכל של אובייקטים הלוכד את טבעו החמקמק של הזיכרון, מעין מעגן של מחשבות ורגשות, רעיונות ותשוקות. בעבודתה מגירות מדברות שרית פילר מנוח עוסקת בנושאים של זיכרון, איסוף ושימור. כך, למגירות העץ שליקטה ברחובות העיר נוצק תוכן חדש בפעולות של פציעה, תפירה, אגירה, תיעוד, והענקת קול במילותיה של קרן קלאודיה שדה. המגירות נהפכות למבנים מטפוריים – מכילים וחושפים בעת ובעונה אחת.
האמנים והאמניות המציגים בביתן הקרמיקה:
תמר אור / אלינה אורלוב / שרן אלרן / מאיה ארזי / גליה ארמלנד / טובה בייר / גילת בלום / ים בן אדיבה / אסתר בק / אולה ברנר / אופל גלילי ויטורי / אופיר גרדי (אנטרופיה) / אנדריי גרישקו / שי ג׳רסי (מטריאל גירלז) / יובל הראל / אבנר זינגר / שולמית טייבלום־מילר / עדי טל (מטריאל גירלז) / נגה יודקוביק־עציוני / זהר ירום (אנטרופיה) / עינת כהן / נעה למדן / שרון מורו / אמיר נוה / פוגי נעים / קובי סיבוני / ניצוץ סרנגה / אמנון עמוס / שרית פילר מנוח / רובין פנטופרו / רות פתיר / גל קופליק / יבגניה קירשטיין / יערה רבינוביץ / יעל רול / אלינה רום כהן / נעה ריץ׳ / אורן שיינמן / מיכל שכנאי יעקבי / סיון שפנר / אלי שרגא (אנטרופיה)
כתבות נוספות

בעקבות יבגני חנקין בברלין האחים יבגני ויעקב חנקין נולדו בעיר רוסטוב שעל נהר הדון בדרום־מערב רוסיה, למשפחה יהודייה ממעמד הביניים. הם היו צלמים חובבים שפעלו במקביל בלנינגרד ובברלין בשנות ה־20 וה־30 של המאה העשרים
30.10.25

מרכז אדם ועמלו: בחירת האוצר
20.07.25

ונגליס קיריס: רוקם באור, לבוש יהודי ומקומי מאוסף מוז"א – איך משמרים ומצלמים אוסף תלבושות מוזיאלי? שיחה עם סיגל בנצור, מנהלת מחלקת השימור
11.05.25