top of page
  • תמונת הסופר/תBiennale 2023

דיאלוגים: ביתן נחושתן


פרק הדיאלוגים של הביאנלה כולל כ־150 יצירות, המשולבות בתצוגות הקבע בביתני הקרמיקה, נחוּשתן, הזכוכית ואדם ועמלו. מהלך אוצרותי זה מעניק לעבודות עכשוויות במה לעסוק בעבר ולדמיין אותו מבעד לראי ההווה. הדיאלוגים שנולדו מתוך מפגשים אלה שופכים אור על הדרכים שבהן תרבויות עתיקות, מסורות ומושגים ארכיטיפיים יכולים להטעין את המבע האמנותי בעת הנוכחית [...]


חשיבותו הסימבולית של ביתן נחושתן, המוקדש למכרות הנחושת העתיקים בתמנע, חורגת מהקשרו ההיסטורי. הקבלת הביתן לרחם משקפת את התפיסה הקדומה של האדמה כמקור מזין דמוי רחם, שמוליד מתכות יקרות החיוניות להתפתחות האדם ולשגשוגו, בעוד מעשה הכרייה נתפס כדרך לרתום את סגולותיה של האדמה לטובת האדם.


אוצרת הדיאלוגים: אנריאטה אליעזר ברונר



נאוה ג'וי אוזן, מתחת לפני השטח, 2022

מיצב מותאם-חלל, ביתן נחושתן

חפצי רדי-מייד; צילום, הקרנת מיפוי וידאו על אובייקטים פיסוליים

צילום: אלעד שריג


בעבודתה מתחת לפני השטח נאוה ג'וי אוזן מקימה לתחייה מערות ופירים תת־קרקעיים בדגם מכרה נחושת בן 6,500 שנה. העולם הדמיוני מאוכלס ביצורים רובוטיים מוקרנים, מורכבים מתצלומים שצולמו באתרי בנייה, המתרוצצים הלוך ושוב בלופ אין־סופי לצלילי הלמות פטישים וחיכוך אזמלים שמקורם בקולות אנושיים בעיבוד דיגיטלי. השילוב של יצורים מונפשים וקולות הבוקעים מבטן האדמה יוצר חוויה רב־חושית,המובילה אותנו למרחב שבין מציאות לדמיון.




משה טרקה, חשופים, 2022

פלסטיק שחור, גבס; הדפסת תלת־ממד, יציקה, פיסול

צילום: אלעד שריג



העבודה חשופים של משה טרקה היא יצירה פיסולית אוטוביוגרפית, העוסקת במסע אישי וקולקטיבי מאתיופיה לישראל ובבניית זהות ישראלית־יהודית כאדם שחור. עבודת הפיסול החלה בהטמנה של דמויות סכמתיות שחורות עשויות פלסטיק בתוך גוש גבס לבן, וחשיפתן בפעולת חציבה. ניתן לראות בתהליך זה אקט פרפורמטיבי, המסמל את השתלבותו של היוצר בחברה הישראלית, תוך שהוא שומר על מורשתו האתיופית. ההצבה בביתן נחושתן מוסיפה נדבך היסטורי וחברתי לנרטיב האישי, הרומז לנושאים של דיכוי וניצול של קהילות כורים גם לאחר תום עידן הקולוניאליזם וביטול העבדות.




אילן גריבי, האמת צעירה היא ויפה, 2022

פלדת אל-חלד, ברזל; חיתוך לייזר, קיפול

צילום: אלעד שריג


העבודה האמת צעירה היא ויפה של אילן גריבי מתפקדת כאלגוריה חזותית לקיום האנושי. החומר המחוספס, החלוד והמתפורר, שמאבד את מרקמו החלק והאחיד, מייצג את גופנו המתכלה לעומת פלדת האל־חלד האחידה שנותרת חלקה תמיד. בעוד שחלקו הקדמי של הברזל מלוטש עד כדי שלמות, החלק האחורי – שנותר חשוף במכוון למשך שבוע – חושף את החלודה והפגמים שהותיר בו הזמן. סתירה זו מגלמת את הנטייה האנושית להציג חזות ללא רבב מול העולם, תוך כדי הסתרת מאבקים פנימיים וחולשות. אולי, מציע גריבי, אם נאמץ את יופייה של החלודה ונקבל עצמנו כפי שאנחנו, יהיו גם הפגמים שלנו מושכים ואמיתיים יותר: "אנחנו כפי שאנו, ואיך שהיינו רוצים להיות."





האמנים והאמניות המציגים בביתן נחושתן:


פריד אבו שקרה, ורד אהרונוביץ, נאוה ג׳וי אוזן, ליאת אלבלינג,

ליזבט ביגר, עידו ברנשטיין, מיכל גלבוע דוד, אילן גריבי,

דנית דסה, משה טרקה, איילת כדורי טרלובסקי, אפולו לגיסמו,

מירה מיילור, ביאנקה ספריינס, סיאה פרמינגר (סטודיו ביקקו),

דניה צ׳למינסקי, טל שרמייסטר (סטודיו ביקקו)


52 צפיות
bottom of page