• Biennale 2020

חממת חילוף חומרים: אורגניזם 144

עודכן ב: מאי 27


צילום: אריאל ליפשיץ

אורגניזם 144 הוא תוצר של שיח חברתי־תרבותי – על ובאמצעות אמנות ועיצוב – בין חברי.ות קבוצת חילוף חומרים הכוללת 12 מעצבים, אמנים־יוצרים ומרצים לאמנות ולעיצוב. חברי הקבוצה ניסחו מניפסטים אישיים שמציגים עמדה ביחס לתכנים אקולוגיים. 12 האובייקטים, ה׳איברים׳ הראשונים באורגניזם, נוצרו בהלימה למניפסטים שכל אחד מחברי הקבוצה ניסח, והיוו את הבסיס לצמיחתו. על בסיס זה נוצר שיח חומרים ורעיונות שבו מגיבים חברי הקבוצה זה לעבודותיו של זה, ובכל פעם לחבר אחר בקבוצה: 12 כפול 12 שווה 144.


חברי הקבוצה: אופיר ליברמן, אורית פרייליך, איילת כרמון, איל שיינבאום, אסף קרבס, אריאל ליפשיץ, דוד ספקטר, טל קמיל, יובל עציוני, מאיה ארזי, מיכל פרייפלד, רקפת כנען.



שיחה עם רקפת כנען על פעולה עיצובית ברוח סביבתית


איך התגבשה הקבוצה?

הקבוצה התגבשה בצורה אורגנית ולא ממש מתוכננת. זה התחיל במסגרת מחקר אקדמי שבו ראיינתי מרצים בשנקר שעוסקים בתכנים סביבתיים-חברתיים, כדי להבין את עולמות התוכן הפדגוגיים והמקצועיים שלהם. בשלב מסוים הרגשתי שלא מספיקים לי הדיבורים התיאורטיים וכיוון שכל המרואיינים הם אנשים יוצרים בנוסף להיותם מרצים הזמנתי אותם לעשות פעולה אקטיבית ברוח התכנים הסביבתיים שעליהם שוחחנו.

הרעיון של עשייה משותפת/שיתופית מהדהד רעיונות ואופני חשיבה אקולוגיים, כלומר מערכתיים ותלויים. שום דבר בעולם שלנו אינו עומד בפני עצמו. אנחנו כבני אדם, כמו כל המרחב הביוספרי שבו אנו חיים מתפקד כולו במסגרות מערכתיות. כל דבר וכל פעולה הם תמיד חלק ממערכת מסוימת – משפיעים ומושפעים בו זמנית.


כמה זמן אתם עובדים על הפרויקט המשותף? איך שומרים על רצף עבודה בפרויקט כזה?

מאז תחילת 2017 נהגנו להיפגש אחת לחודשיים בערך. גיבשנו לעצמנו מערך עבודה שבו כל אחד מחברי הקבוצה העביר ׳חומר׳ למישהו אחר בקבוצה וכל אחד עשה פעולה כלשהי עם 'החומר' שקיבל. החומרים שהועברו היו כל מיני דברים: החל מחומר פיזי כמו, כף תמר, שלד דיונון, כדור טקסטיל, נוזל להגברת צמיחה של שורשים או מלכודת עכברים, ועד משימה ללכת לשפת הים לשעה, להתבונן ולחזור עם תובנות, או מפגש משותף עם סוחר עורות מוביל במדינת ישראל.

הרציונל מאחורי ההעברות הללו היה לאפשר לכל אחד לפעול במרחב האישי שלו, לעשות את מה שמעניין אותו אבל מתוך מחשבה והפעלה של מישהו אחר. הפעולה הזו התגלתה כמרתקת ושלחה את המשתתפים למחוזות חדשים של יצירה והתפתחות ובמקביל יצרה דנ"א קבוצתי ייחודי.

קראנו לעצמנו חילוף חומרים, שם שמתפקד באופן מושלם בעברית. הוא מצד אחד מתאר את המהלך הקונקרטי של הפעולה שלנו, ומצד שני, פעולה מטבולית של קליטה עיבוד והפקת אנרגיה; זהו מושג שבמהותו מגדיר חיים ומייצג את ההתכה, הערבוב והאינטראקטיביות שקרתה בין המשתתפים והעבודות שלהם, זו שממשיכה לצמוח ולהתפתח בתוך העבודה שלנו.

כשהוזמנו להציג במסגרת החממה של הביאנלה לאומנויות ולעיצוב, ניסינו לחשוב על מהלך שישקף את הרעיונות הסביבתיים שמלווים אותנו ובעיקר את שיטת העבודה שלנו, ואת הסיפור האינטראקטיבי הקבוצתי. את הפרויקט אורגניזם 144 הגינו במיוחד עבור חממת הביאנלה.



צילום: טל קמיל


אופיר ליברמן, בלובים, פריים מתוך סרט דיגיטלי



מדוע בחרתם להתבסס על מניפסטים?

אורגניזם 144 מבקש לשקף את העיקרון המרכזי שמנחה את עבודת הקבוצה ושל אורגניזם (בטבע) בכלל: מצד אחד אינדיבידואליזם, ניהול עצמי וקבלת החלטות אישיות ומצד שני השפעה ומושפעות תמידית מהסביבה (תוך התמקדות בסביבה הקבוצתית במקרה זה). הבחירה במניפסטים נועדה לבסס ולייצר את צירי עבודה האישיים של כל אחד מהמשתתפים. כך נוצרה הזדמנות לכל אחד לצקת את התכנים שמעניינים ומעסיקים אותו בהקשר הסביבתי החברתי והתרבותי ודרכם לשוחח עם האחרים וכך ליצור/להבנות את השיח הרחב הקבוצתי.


"כדי שמארג אקולוגי מכל סוג שהוא יוכל להתקיים, עליו לתת לכל אחד ממרכיביו ושותפיו מקום להבעת דעה אישית, אפשרות להשמיע את קולו. הקשבה נחוצה לכל מערכת כדי להתאפס ולאזן את עצמה. כשם שאנחנו משתנים תמידית גם המערכת סביבנו משתנה כל הזמן." אורית

האם התגובות לעבודות היו חופשיות? האם כולם הגיבו לבסוף לכולם?

העבודה הייתה חופשית לגמרי. בכל מובן. היו גם כאלה שלא הגיבו לאחרים בצורה מודעת וישירה אלא עבדו מתוך אינרציה וענין אישי. לעיתים נדמה היה שיש כאלה שהגיבו רק לעצמם, אולם בסופו של דבר ההשפעות ההדדיות ניכרות בכל האובייקטים. מצאנו את עצמנו משתקפים זה בעבודתו של זה בכל מיני אופנים. ההתערבבות שהתפתחה עם הזמן, באה לידי ביטוי רעיונית, חומרית, צורנית, טכנית, בהלכי חשיבה, או בשיתופי פעולה. כשהתקרבנו למועד הצגת התערוכה התאספנו עם כל האובייקטים ואז גם התגלתה לנו הפלטה הצבעונית, שכמו נוצרה מעצמה והנכיחה מערך הרמוני של מרקמים, צבעים וחומריות.

מעניין גם לומר שלמרות שאחד המאפיינים המובהקים של הקבוצה הוא הרב תחומיות שלה – בשום שלב, אף אחד מהחברים לא התבקש או נדרש (במודע או שלא במודע) לעבוד בשפה ובטכניקה שתואמת את תחום ההתמחות שלו. ובכלל המבנה שיצרנו של 12 כפול 12 נוצר כמסגרת רעיונית לצמיחה, טיפוס, או שבירה וככזה הוא נותר כשלד שמכיל את כל החריגות והחללים שנוצרו בו כחלק ממה שהוא. לראיה, לא כולם הגיבו או הספיקו להגיב לכולם, לא כולם יצרו את אותה כמות עבודות. היה גם מי שלא יצר אף עבודה אחת אבל היעדרותו הייתה נוכחת במערך הקבוצתי ובאופן מסוים אולי אף הגדירה בעוצמה יתרה את האקטיביות של האחרים.

באופן כללי, ניתן לומר שכל מהלך העבודה הקבוצתי מחפש אחר דרך חדשה לעשייה והתנהלות. יצירת מערך עבודה שאינו עסוק רק בשקילה, מדידה, וספירה של כמות אובייקטים אלא בהתהוות של אינטראקציות ובערך שנוצר בנוכחות, או באי נוכחות, בשיח המילולי לא פחות מאשר בשיח החומרי, בשיתופי פעולה, בהעלאת מודעות, ברגישות ובהקשבה לנושאים חדשים, שהתפתחה במפגשים וממשיכה לחלחל הלאה. הקבוצה יצרה ומבקשת להמשיך ליצור תהליך של למידה, מתוך עשייה והקשבה הדדית. מסר שנדמה רלוונטי יותר מתמיד במציאות המלחמתית החברתית ששורה עלינו בימים אלה.


טל קמיל, כפיות קהל. צילום: אחיקם בן יוסף



יובל עציוני, כפיות. צילום: אחיקם בן יוסף



איל שיינבאום, כפות. צילום: אחיקם בן יוסף



"ליצור יראת כבוד בין אדם לפלורה ופאונה. לקדש את אובייקט הטבע כדי לשמרו". טל


אורית פרייליך, קח אותי איתך, אל תשאיר אותי לבד, ככה. צילום: אחיקם בן יוסף


טל קמיל, העץ שבא במקומי



אריאל ליפשיץ, משקה קל



שורשים, מיכל פרייפלד



"חיבור בין טבעי ומלאכותי ככח מרפא וכמייצר דיאלוג בין אדם לסביבה". מיכל


מעבר למניפסטים (תוכן) באיזה אופן התפיסה האקולוגית באה לידי ביטוי בפרויקט?

התפיסה האקולוגית באה לידי ביטוי בראש ובראשונה בצורת ההתנהלות והעבודה שלנו כקולקטיב, בניסיון לעקוב אחר עקרונות החשיבה האקולוגית ובכך לתפקד כמערכת, וכתת מערכת בעולם מלא מערכות, אורגניזמים שקשורים זה בזה.

היא באה לידי ביטוי גם במניפסטים ובאובייקטים ובניסיון להנכיח לדוגמה את הצורך בחשיבה מעגלית בדמות העבודות של טל (העץ שבא במקומי, או תכריך צמיחה), ואצל מאיה בחולצות הקומפוסט או בתפיסת המוות כהכרחית לקיום בעבודתו של אופיר (ציפור מתה), שאמנם הגיבה ישירות לעבודה מנוחה נכונה של אורית אך הקינה שיצר לציפור שפעם הייתה בכדור הארץ שנחרב, מהדהדת גם את רעיונותיה של טל, ואת דאגתה לאבדן הטבע והצורך לסגוד לו כאפשרות להצילו.

השימוש בחומרים קיימים, זמינים, מתכלים, משומשים ו/או בכאלו שמוגדרים כפסולת, כשאריות נוכח אצל כולם. לדוגמא עבודותיה של יובל שמשתמשות בשאריות ופסולת ומתפקדות במישור קונצפטואלי והביקורתי מצד אחד ויוצרות חיים המשכיים, שימושיים ואסתטיקה חדשה שמקורה בפסולת מצד שני.

דוגמא נוספת היא הגילוי של איל את פסולת כפות התמרים כחומר גלם ומקור השראה לפעולה חברתית­- תרבותית-מקומית ביצור כפות מכפות תמרים על ידי חברי קיבוץ אילות שמגדלים תמרים. או השימוש של מאיה בחולצות טי ישנות כבסיס ליצירת שפה חזותית חדשה עלי ידי חיבור מחדש של פריטים ישנים או במפגש שלה עם הקומפוסט שעוסק במשמעות של פירוק וכלייה, נושאים שקשורים גם בעבודתם של טל ואופיר.

אורית ביקשה לעבוד עם סאונד, על מנת להימנע מהוספת חומר פיזי חדש נוסף לעולם ונתנה דגש לאלמנט ההקשבה. ישנן כמה עבודות שבהן מתלווה גם חומר ממשי לעבודותיה, אך הוא תמיד היה מינימלי ומבוסס על חומרים שמצאה (רדי־מייד) בסביבת החיים שלה. העבודות של אסף נוצרו גם הן במרחב הקרוב – רישומים ישנים שלו שקיבלו טיפול מחדש או רישומים על שאריות ניירות, אריזות ואו רדי־מייד.

אצל מיכל ניתן לראות השתקפות ישירה של המניפסט שלה שביקש ליצור אינטראקציה בין טבעי למלאכותי כמהלך מרפא. זה נוכח בכל האובייקטים שיצרה באופן מובהק ויכול להיתפס כמעין הזמנה/הצעה לעתיד היברידי של האדם עם הסביבה. רעיון שמתכתב גם עם גישתו של אופיר בדבר הצורך ביצירת מערכת יחסים שיתופית ולא נצלנית בין אדם למכונה/לטכנולוגיה כאפשרות למרחב מוסרי אנושי טוב יותר.



"אנחנו מייצרים יותר מדי חומר, חפצים. כמעצבים אנחנו אחראים לעיצובם. זוהי נקודת מוצא להתייחס לעיצוב ללא חומר – א־חומר". יובל


מאיה ארזי, חולצת 12 החולצות מאפשרת לבישה של כמה אנשים בו זמנית, או לבישה באופנים מרובים. צילום אחיקם בן יוסף



"הזבל של האחד הוא האוצר של האחר. פירוק עודפים מאפשר להם להטען בערכים חדשים וארוכי טווח". מאיה


אסף קרבס, עלי לטקס



"לאדם האנתרופוקני יש אפידרמיס במקום נפש. אנחנו חיים בעידן שבו פני השטח זוכים לעדנה על חשבון מבני העומק, הקליפה תופסת את מקומו של הגרעין, והסימפטום מחליף את התוכן". אסף



צילום: מאיה ארזי



איך מארגנים חלל שמבטא "אורגניזם"? איזו תחושה רציתם להעביר בעיצוב החלל?

האורגניזם שלנו הוא ייצוג של רעיון השיתופיות שיצרנו. זהו רעיון מופשט בעל מהות רב־ממדית וקשה מאד לצמצם אותו למערך או מבנה ויזואלי. במסגרת המגבלות ניסינו להעביר תחושה של ריכוז, של התרחשות ורחש חיים, עומס, אולי אפילו קצת בלבול, אי סדר, תנועה (לאו דווקא פיזית), השתנות, הזמנה, מרחב אנרגטי שמייצר שאלות יותר מאשר תשובות ושהוא מהות האורגניזם שאנחנו.

הבחירה בשולחן ו־12 שרפרפים, שמיקומם משתנה כל הזמן, מייצגת את רוח המפגשים שלנו, שתמיד התרחשו סביב שולחן שבו אובייקטים שעשינו מתערבבים עם אוכל, כלים, שתיה ודיבורים וכולנו זזים ממקום למקום סביבו וסביב עצמנו. מיקום השולחן כחוצה/תוקע את החלל, מבקש לשבור את המוסכמה הסביבתית שמגדירה אותנו (במקרה זה המרחב האדריכלי) ומכריח את הצופה להיות בתנועה, לשנות נקודת מבט, מזמין אותו לשבת לשולחן, או ליד החלון או היכן שירצה, ולהתמקם דינמית ביחס למרחב שיצרנו.

אחד הדברים היפים שקרו באופן לא מתוכנן (למרות שדיברנו עליו לא מעט כשתכננו את התערוכה), כשיושבים בחלל ומביטים בשולחן, הנוף שבחוץ מתמזג עם ׳הנוף׳ שנוצר על השולחן ויוצר מיזוג בין פנים לחוץ שממחיש נהדר את רעיון האינטראקציה התמידיות שלנו עם כל מה שהוא לא אנחנו, לא משנה מה נעשה ואיפה נהיה.

המודעות האנושית מלווה באחריות לטיבן של האינטראקציות שלנו עם האנושי והלא אנושי שסביבנו.



האם העבודה שלכם כקבוצה ממשיכה?

כן. עדיין לא יודעים מה הפרויקט הבא. אבל ברור לנו שאנו ממשיכים.





הפרויקט הופק בסיוע מועצת הפיס לתרבות ואמנות, ומרכז רוזן לקיימות בשנקר.


הביאנלה לאומנויות ולעיצוב - חשיפה ראשונה






243 צפיות