חממת שנקר: קצוות פרומים

אוצרות: איילת כרמון, יעל מוריה

אוצר משנה: עופר אסף

כשם שהמעבדה בשנקר מהווה זירת מחקר בתחומי המדעים או הנדסה, כך חלל הגלריה בביאנלה משמש עבור אנשי CIRTex כזירה להתנסות בעולמות העיצוביים והאומנותיים, כפי שמסבירה איילת כרמון, מנהלת CIRTex ואוצרת התערוכה (יחד עם יעל מוריה, אוצר משנה: עופר אסף): "אנחנו לוקחים גרעין, גילוי של חומר חדש או טכניקה חדשה מהמחקרים של CIRTex, משחררים אותם בגלריה ומתחברים לצד הפואטי או החופשי של ההמצאה. אם יש טכניקה שפיתחנו עבור יישום ספציפי, והיא קיימת עבורנו, עכשיו במרחב של הגלריה אנחנו שואלים מה עוד אפשר לעשות עם זה ללא מגבלות של לקוח או של הגוף שהזמין מאתנו את הפיתוח או ללא המגבלות של היישום שפיתחנו. שם התערוכה קצוות פרומים מתייחס לעבודה שכמעט כל מחקר שמוצג בה לא הגיע עדיין למיצוי שלו. אפשר להמשיך אותו, ולרבים מהמחקרים שמוצגים כבר יש גרסאות נוספות."

חמש מעצבות טקסטיל, בוגרות המחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר, אורגות בזו אחר זו על נול שמוצב במרכז החלל ואשר הובא אליו במיוחד משנקר. שם העבודה Ligamenta מתייחס למונח אנטומי –רצועות שמחברות בין עצמות במפרקים ומאופיינות ברקמת חיבור צפופה ומאורגנת כמו אריג – ומרמז על הצורניות שלה ועל התהוותה של העבודה לאורך התקופה שבה התערוכה מוצגת, ממש כגוף חי. כל אחת מהמעצבות מתחילה לארוג משארית שהוכנה לה על ידי מי שארגה לפניה, והיא יוצרת שארית עבור מי שתמשיך אחריה. המיצג מתועד בזמן אמת על ידי מצלמה שמקרינה את מעשה האריגה האינטימי מול נול האריגה, על הקיר האחורי, החשוף למבקרים.
מעצבות: נטע גטה, עדי גרידיש, תמר דגני, לי קדרון, גילי שחר.

העבודה חומר בתנועה, 2020, מתבססת על מחקר שנערך ב־CIRTex בשיתוף עם עיריית תל אביב–יפו. המחקר התמקד במיפוי זרם חומרי הטקסטיל במרחב העירוני ושרטט תמונת מצב עדכנית בנוגע למקור החומר, אופני השימוש בו, ושינוע בין המשתמשים השונים בבדים בעיר. הדוח שחובר מוצג בחלל הגלריה, אולם בצדו מוצגת עבודת הטקסטיל חומר בתנועה, 2020, שמתייחסת לאחת המסקנות שהוצגו בדוח, לפיה חומרים טקסטיליים מתערבבים זה בזה בתהליכי הייצור ללא הפרדה, ומגבילים את היכולת למחזר אותם בתום מחזור השימוש. העבודה מציגה מעין גריד של עיר שמורכב מכמה חומרים, והחומרים האלה הולכים ומתערבבים לאורך הבד, כך באופן צורני מוצגת תמונת המצב שהוצגה במחקר העירוני.

טקסטיל וקיימות
מספר עבודות בתערוכה מתייחסות לשאלות של קייימות. הפרויקט PHY_GITAL (אליסון מוריי) שמוצג בשתי עבודות וידאו, מציג סדרת ניסויים בתוכנת CLO (תוכנת תלת־ממד המשמשת לעיצוב והדמיה של פרטי אופנה) שבה נבחר בד דיגיטלי בעל זמן עיבוד וגודל קובץ הנמוכים ביותר. במהלך הניסויים נערכו מדידות על מנת לזהות את מידת השפעתו של כל בד על שימוש בחשמל, ייצור פסולת אלקטרונית, וגודל האחסון במאגרי נתונים. זאת במטרה להגדיר את התווית הסביבתית החדשה לאופנה דיגיטלית בת קיימא.

חומרים מרוכבים

האנושות שואפת ליצור חומרים חדשים בעלי תכונות משופרות כגון חומרים שהם פחות יקרים, קלים יותר או חזקים יותר מחומרים מסורתיים. אחת הגישות הנפוצות לייצור חומר חדש היא על ידי צירוף מספר חומרים בעלי תכונות כימיות או פיזיקליות שונות, שכאשר ממזגים ביניהם יחד הם יוצרים חומר חדש, בעל מאפיינים חדשים שאינם חלק מהתכונות של הרכיבים הבודדים המרכיבים אותו. בהקשר זה טקסטיל משמש לעיתים קרובות כרכיב משריין, המעניק צורה וחוזק לחומרים אלה הנקראים חומרים מרוכבים. כמה מהעבודות המוצגות בגלריה בוחנות כיצד טקסטיל מתנהג בחיבור עם חומרים פלסטיים כמו בטון וקרמיקה.
העבודה סימטריה של אובייקטים חלולים (ריאן פורתי) מתייחסת לבניית מכונה לייצור אלמנטים חלולים מבטון משוריין בסיבים, המוטיבציה לשימוש בחומרים טקסטיליים בבטון נובעת מהרצון להפחית בחומר הבטון, להכניס "קלות", וזאת מתוך שאיפות אקולוגיות.
עבודת הוידאו תנועת מים בתווך נקבובי (איילת כרמון, שרה קוסטיק' אורי טופז, אופיר זמודזיאק, עופר אסף) הינה אוסף של קטעים מסרטים המתעדים ניסויים מחקריים עבור פיתוח של חומר מרוכב המשלב טקסטיל ובטון.
העבודה כתם הזהב של הזמן (שרה קוסטיק) היא אוסף של אובייקטים קרמיים שנעטפו בטקסטיל שהתכלה בזמן שריפת הקרמיקה נדמים כמאובנים של טקסטיל.